למה דווקא הגרמנים ? - תשובה לשאלת הנשיא שמעון פרס בנאומו בבונדסטאג ביום השואה הבינלאומי 27/1/2010

ביום השואה הבינלאומי ב-27/1/2010 - נאם הנשיא שמעון פרס נאום היסטורי בבית הנבחרים הפדרלי של גרמניה (הבונדסטאג) והעלה סוגיה נוקבת, שמעסיקה יהודים רבים: "אי אפשר לפטור את האיבה הנאצית כ"אנטישמיות" גרֵידא. זו הגדרה נדושה. היא איננה מסבירה את הלהט הרצחני, החייתי, את הנחישוּת הכפייתית של המשטר הנאצי להשמיד יהודים". הנשיא פרס הוסיף והקשה: "מה טעם ראו הנאצים להמשיך וּלהתמיד בכך עד הסוף, גם כאשר תבוסתם כבר הסתמנה באופק?" וגם: "מה הֵניע את הנאצים להקצות לתעשיית הטבח משאבּים כה רבים?" ופרס מוסיף: "השואה מעלה שאלות נוקבות עד תהומות נפש האדם. עד היכן עלול להגיע הרֶשע שבאדם? עד היכן יָכול להגיע השיתוק בעם? שידע תרבות וְכיבד הגות?".

מדבריו של הנשיא פרס עולה, כי למרות חקר השואה האינטנסיבי ב-66 השנה מאז הסתיימה מלחמת העולם השנייה, לא הצליח חקר השואה לתת תשובה מספקת ל"שאלה הנוקבת" הזו: מדוע דווקא הגרמנים ?

הספר The Germans: Absent Nationality and the Holocaust שהוצא לאור בהוצאה האקדמית Sussex-academic publishing house, בראשית 2010 מציע תשובות חדשניות לשאלות ומוצא כי:

• השואה נעוצה בבעיות בשדה הלאומיות הגרמנית.
• הגרמנים סבלו במשך שנים רבות מהחוסר של לאומיות כלל-גרמית
• סבל זה של העדר לאומיות כלל-גרמנית החריף בתקופה בה הלאומיות פרחה בכל אירופה.
• המצוקה של הגרמנים בשל העדר לאומות גרמנית נבעה ממחסור במיתוס כלל-גרמני מאחד - ומצוקה זו בלטה במיוחד על רקע העובדה שהקבוצה הגרמנית, היא שהובילה תרבותית את אירופה.
• כשהצורך בלכידות לאומית הגיע לשיאו - נתנה תורת הגזע הנאצית מזור לגרמנים בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20.
• בשל-כך, הגרמנים התאחדו סביב תורת הגזע והעלו בבחירות את היטלר לשילטון בזכותה.
• תורת הגזע לא יכלה לקבל תוקף בעיני הגרמנים, כל עוד הצלחתם של היהודים בגרמניה הייתה מוחשית, ונתפשה על ידם כהוכחה שתורת הגזע מופרכת. היה צורך לסלקם. 
• בתחילה דיברו הגרמנים (והיטלר בראשם) על גירוש היהודים מאזורי השליטה שלהם, בין למדגסקר ובין למזרח, והאמינו שתוך מספר חודשים יסיימו בהצלחה את המלחמה באירופה וצפון אפריקה, יביאו לשיתוקה של בריטניה, ויבצעו את 'הפתרון הסופי' של גירוש טוטאלי.
• לכן, זה היה סדר היום שנועד לוועידת וואנזה שתוכננה להיערך בדצמבר 1941.
• עם הסתבכות המלחמה בראשית דצמבר 1941 נדחתה וועידת וואנזה לסוף ינואר 1942 וסדר היום שונה מגירוש טוטאלי להשמדה טוטאלית.
• מלכתחילה, ההנהגה הגרמנית ביקשה ליישם תכנית של 'רייך בן  אלף שנים' על בסיס שני אלה:
• 'מטרה רעיונית' של ניקוי הגזע הגרמני-ארי מ'המיקרובים היהודים' שיבטיחו גזע גרמני נקי – תנאי שבלעדיו אין להגיע להישגים. לשם כך הוחלט על 'הפתרון הסופי'.
• 'מטרה גשמית' להגדיל את 'שטחי המחיה' הגרמניים על-ידי 'ניקוי שטח מחיה' שיגדיל את שטחה של גרמניה ו'קיבוץ הגלויות' של הגרמנים שהיגרו מגרמניה במהלך הדורות. לשם כך נוהלה המלחמה.

• הצלחת 'הפתרון הסופי' ו'המטרה הרעיונית' נחשבה בעיני היטלר לא פחות ואף יותר מהצלחת הרחבת השטח הפיסי של הרייך, אותו ניתן במהלך אלף השנים הבאות להשיג במלחמה נוספת, במידה והגרמנים בימי חייו של היטלר יפסידו במלחמה.
• זאת כנראה הסיבה שהיטלר האריך במלחמה כדי להשיג את 'המטרה הרעיונית', לאחר שהתברר לו כבר בדצמבר 1941 שהגרמנים הולכים לתבוסה במלחמתם הפיסית. הוא ביקש לפחות להספיק להשיג עבור הגרמנים שיתקיימו באלף השנים הבאות בניקוי הגזע מ'המיקרובים'.
• לכן – כדברי הנשיא פרס – הפנו הגרמנים משאבים רבים "לתעשיית הטבח...גם כאשר תבוסתם כבר הסתמנה באופק"

הספר  The Germans: Absent Nationality and the Holocaust מבוסס על עבודת פוסט-דוקטורט באוניברסיטה העברית בשנים 2007-2008 בהנחייתם של הפרופסורים גבריאל שפר ומריו שניידר, ומהווה מהפיכה קופרניקאית בחקר השואה - כי במקום לחקור את השואה כאירוע קיצוני של ההיסטוריה היהודית לדורותיה ('חקר הקורבן'), מחקר זה מתמקד בשואה כחלק אינטגרלי מההיסטוריה חסרת-הלאומיות של הגרמנים ('חקר הפושע'), ומגלה שהאינטואיציה של הנשיא פרס הייתה מדויקת. הגרמנים תפשו את השמדת היהודים כ'הכרח בל יגונה' של 'הגנה עצמית' וביצעו את השואה משיקולים 'הגיוניים' ובאופן מחושב, ולא כפרץ של שנאה אנטישמית קיצונית. לעומת זאת מהדהדים דבריו הנוקבים של הנשיא פרס כשאמר בצדק: "האם אִיֵּים כוח יהודי לחסום את ה"רייך של אלף השנים"? האם יכול היה עם נרדף, נרמס במגְפי הצורר, לעצור את מִרכֶּבֶת המלחמה הדורסנית הנאצית? כמה דִיוִויזְיוֹת היו לַקהילות היהודיות באירופה? כמה טנקים, מְטוסי-קרב, כמה רובים?"

לשאלות והערות ניתן להוסיף תגובה בתחתית הרשומה.